ערעור התביעה על הכ"ד מזכה בעבירת תעבורה -נדחה

זהו ערעור על הכרעת דינו של בית הדין קמא במחוז שיפוט מרכז, לפיה זוכתה המשיבה מעבירה לפי תקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה, התשת"א-1961, בשל אי החזקת ההגה בשתי ידיה בשימוש בטלפון סלולארי ללא דיבורית.

בית הדין קמא קבע שהתעורר בליבו ספק לעניין אשמתה של המשיבה לאחר ששמע את עד התביעה, שוטר משטרת ישראל ואת המשיבה, וחרף העובדה שעד תביעה נוסף שזומן לדין אחר שחרורו מן הצבא לא התייצב.

הכלל המחייב איזון בעניין כגון דא, כאשר עד תביעה לא התייצב הוא כלל ידוע ואין צורך להכביר מילים עליו. לפיו, אין מקום לזכות נאשם מחמת אי התייצבות עד תביעה, בין שיש לגבי הזמנתו אישור מסירה כדין ובין שאין אישור מסירה כאמור, ובלבד שהוכח שלא ייגרם עיוות דין לנאשם עקב ניהול הדיון או שלא תסוכל מטרת החוק והאינטרס הציבורי עקב זיכוי חפוז.

במקרה דנן, ראה בית הדין לשמוע את העדים ולא לדחות את הדיון לישיבה נוספת כדי לזמן את העד שלא התייצב. הכרעת דינו של בית הדין קמא מבוססת על בחינת שתי גרסאות ולא על מהימנות עד התביעה לעומת מהימנותה של הנאשמת. גרסה אחת היא גרסת התביעה האומרת כי המשיבה אחזה בטלפון הסלולארי והניחה אותו על אוזנה השמאלית. גרסת המשיבה היא שהיא הניחה את הטלפון הסלולארי בתוך תא הדיבורית ולא שוחחה או עשתה שימוש בו. עוד אומרת המשיבה בעדותה כי היא הייתה נכונה לכך שהשוטר יבדוק את המכשיר ויוכח כי היא לא עשתה שימוש בשיחה טלפונית במכשיר.

על כך אומר השוטר בעדותו, כי הוא לא ביקש לחדור לפרטיותה של המשיבה, ונזכור שהיא הייתה מוכנה לוותר על פרטיות זו כדי להוכיח כי לא עשתה שימוש בטלפון בדרך של שיחה טלפונית.

בית הדין קמא אומר בהכרעת הדין, כי מדברי המשיבה עולה שהיא יצאה זה עתה בדיוק מהחניה והניחה את המכשיר בדיבורית. בבחינת גרסה מול גרסה, אומר בית הדין כי פערי הזמן הם ממש מינימלים והוא מציין כי מדובר בשעת לילה ומכאן שהוא מעדיף את גרסת המשיבה על פני גרסת התביעה.

כבר אמרתי כי אין מדובר בממצאי מהימנות, אלא בקבלת גרסה מול גרסה.

השאלה היחידה היא, אם החזרת הדיון לבית הדין קמא כדי שישמע את העד שלא התייצב ובהנחה שהוא יתייצב לאלתר לישיבה שתקבע בית הדין תוסיף לשלמות התמונה שהייתה בפני בית הדין קמא.

אני מניח לטובת התביעה כי העד יאשר את עדות השוטר, כי ראה את המשיבה אוחזת במכשיר הסלולארי והוא על אוזנה, דבר המוכחש מכל וכל על ידי המשיבה. גם אז, סבורני כי בפני בית הדין קמא יעמדו שתי הגרסאות שעמדו בפניו לפני מתן הכרעת הדין, וספק בליבי אם הספק שיתעורר בליבו של בית הדין ישתנה.

הנה כי כן, לעניין העקרוני של איזון האינטרסים השונים, אין ספק שיש לתת הזדמנות נאותה לתביעה להביא את עדיה, ואם אין ההתייצבות או האי התייצבות של העד מטעמה נבעה מהתרשלות או מאי הקפדה, הרי שבית הדין ישעה לבקשה לדחות את הדיון כדי לשמוע את העד שלא התייצב.

בין כך ובין כך, יש לשית את הלב לכך שלא בכל מקרה יעשה זאת בית הדין ויש מקרים לפי דרגת החומרה של העבירה שלא יעשה כן. לעומת זאת, במקרים של עבירה חמורה, אין ספק קל שבקלים, שיש לתת יותר מהזדמנות אחת להזמנת עד חיוני שעדותו עשויה להביא לחקר האמת.

במקרה הזה, אינני רואה בעין אחת עם התביעה את הצורך להחזיר את הדיון לבית הדין קמא ואני דוחה את הערעור.

ניתנה והודעה היום, ‏‏‏ג' חשון תשס"ח, 15 אוקטובר 2007, בפומבי ובמעמד הצדדים.

__________________                                                                                             עזרא קמא,             אל"ם

שופט  בית   הדין  הצבאי

ל    ע    ר    ע   ו    ר   י   ם

חתימת המגיה: _________________                 העתק נאמן למקור